fbpx

מידע זה כוח

ב-2 הפוסטים האחרונים חשבנו על קבלת החלטות רציונליות כשיש מידע לא מושלם ועל אי וודאות וסיכון.

היום נסתכל על בורות רציונלית מכיוון אחר.
אנחנו בורים רציונלית ולרוב שואבים את המידע שלנו מאחרים. זה פותח להם דלת להשתמש במידע בצורה אסטרטגית.

הפוסט הוא חצי קצר וחצי ארוך. 
נתחיל בחצי הקצר – קצת על מידע אסימטרי, שימוש אסטרטגי במידע וההשלכות החברתיות והאישיות של זה.
בחלק השני ניקח את ההתרסקות של 2008 כדוגמא לכשל מידע.

בעבר, השוונו מידע לערימת חול ממנה לקחנו דלי אחד כל פעם (ראה בורות כלכלית).
אמרנו שתמיד אפשר לחזור להר המידע, אך כשמשיגים מידע נוסף הערך השולי (של העוד קצת מידע) ירד.
בשלב מסוים לא יהיה שווה יותר לעשות את הסיבוב הנוסף אל ההר וזה מה שקובע עבורנו את רמת הבורות הרציונלית.

בתכלס, מידע לא סתם ככה זרוק שם כמו ערימת חול. סביר להניח שהמידע הזה כבר נמצא אצל מישהו.

כשנלך להר המידע נגלה כל מיני דברים.
חלק מבעלי-הידע יחליטו להחביא חלק מהמידע ואחרים יציעו אפילו לסחוב את הדלי עד הסלון.
חלקם יעוות את המידע כדי להסתיר את האופי האמיתי שלו.

יש להם תמריץ להשתמש במידע שברשותם כדי להשפיע על ההחלטות שלנו.

זה יהיה לא רציונלי עבורם אם לא יעשו ככה.
זה יהיה לא נבון עבורנו אם לא נזהה את התמריץ הזה.

צריך לחשוב על המודיעין שלנו.

עקרון בליינד דייט

בכל פעם שצריכה להתקבל החלטה שתשפיע על אחר, ולאותו אחר יש מידע שרלוונטי בשביל קבלת ההחלטה הזו – יש לאותו אחר תמריץ לסנן, לעוות, לגמד או להחביא את המידע (חלקו או כולו). הרציונליות מכתיבה שההחלטה תתקבל עם מידע חלקי ולא מושלם ושני הצדדים יודעים את זה.
אם הם ישנו את הרכב המידע או איכותו – הם כנראה יוכלו להשפיע על ההחלטה שתתקבל.

בואו נניח שגיסתו של חבר מגיעה לעיר ובגלל שהוא לא רוצה את זה על הראש שלו הוא מנסה להפיל את זה עלינו.

יגיד לנו, בצדק, שיש לה חוש הומור נהדר. אולי גם נזכה לראות תמונה טובה ממש שלה (מלפני 15 שנים) ואולי ישכח לציין כמה דברים.
חלק מהמידע חינם, חלק ממנו מעוות, חלק הוסתר. 

המסקנה שהיינו מגיעים אליה עם מידע מלא ומושלם היא כנראה לא אותה החלטה שהיינו מחליטים במקרה הזה.

בליינד דייטים מתרחשים כל יום לכולם, בלי קשר לסטטוס המשפחתי.

למשל פרסומות ממומנות הם בליינד דייט.
ראיונות עבודה – בליינד דייט לשני הצדדים – גם עבור המראיין וגם עבור המרואיין.

בליינד דייט
אולי החסירו כמה פרטים

אנת'וני דאונס כתב על הבורות הרציונלית של מצביעים. פוליטיקה היא בליינד דייט.
אם נבחן את ההטבות בלהפוך למצביע מיודע אל מול העלויות –  לא יהיה רציונלי עבורנו לאסוף יותר מדי מידע פוליטי.

למתמודדים, לעומת זאת, יש מלא מידע. מידע לגבי עצמם, יש להם עניין גדול לגבי איך שנצביע.
התוצאה היא שקמפיינים פוליטיים הם בעצם הצעות (קיצוניות אפילו) לבליינד דייט.

המתמודדים שורפים מלאא כסף לנסות ולשנות את ערימת המידע שיש לנו.
תמיד ינסו להוסיף לנו לערימה עוד מידע חיובי לגביהם ובעזרת פרסום שלילי גם יציעו לנו להגדיל הערימה עם עוד מידע, הפעם לרעת המתחרים.

במצבים כאלו הצורה הכי אפקטיבית לשכנע לצאת בליינד דייט זה להציג את המידע בצורה שקשה להתחמק ממנה.
הרי אם נשים את הפרסומת הפוליטית ממש לפני שמכריזים על מנצח בדה ווייס – אף אחד לא יעז להחליף ערוץ.

בתכלס הדבר הכי טוב בסוף מערכת בחירות זה שכל הקמפיינים לסוגיהם נגמרים.

מידע אסימטרי

ג'ורג' אקרלוף (George Akerlof) זכה בפרס נובל לכלכלה (זה לא פרס נובל אמיתי, אגב) על הגישה שלו לגבי בליינד דייט.
הוא הסתכל על ההשלכות החברתיות של מצבים כאלה (כשדנו בזה קודם – הסתכלנו על פרספקטיבת האינדיווידואל).

בשפה הכלכלית הרישמית מצב של בליינד דייט נקרא מידע אסימטרי.
מידע אסימטרי הוא מצב שבו לאחד המשתתפים (באינטראקציה פוטנציאלית) יש הרבה יותר מידע רלוונטי מאשר למשתתף האחר.

אז אקרלוף כתב עבודה בשם שוק הלימונים.

ש: מי יודע כמה אמין רכב יד שנייה שמוצע למכירה?
ת: בעל הרכב. יש לו שנים של ניסיון איתו.
ההנחה היא שסביר יותר שנרצה להיפטר מרכב לא כ"כ אמין ולהשאיר אצלנו את הרכב הטוב.

להעיף את הלימונים (זה היה הכינוי לרכבים גרועים בארה"ב) ולשמור על הפנינות
(פנינים? תעזרו לי פה).

התוצאה היא, לפי אקרלוף, ששוק הרכבים המשומשים יאופיין יתר על המידה בבעיות בכלי הרכב.

יש פה מצב של מידע אסימטרי.
לקונים אין באמת דרך לדעת כל מה שעבר על האוטו וכמה יעיל הוא יהיה.
הם לא יכולים לדעת מה לימון כי אין להם את הניסיון של בעל הרכב.
אם הקונים יניחו שהמוכרים הם רציונליים, יוכלו גם להניח שכל הרכבים בשוק הם למעשה לימונים.

הקונים יעשו עם עצמם חישוב של הערך הצפוי (כמו שעשינו בפוסט הקודם) ולא יסכימו לשלם מחיר של פנינה. כי אם הרכב היה פנינה – למה שימכרו אותו?!

שוק הלימונים
מידע אסימטרי - למה שמישהו ימכור רכב טוב?!

הברירה השלילית

בעל רכב איכותי באמת לא יהיה מוכן למכור פנינה במחיר של לימון.
הציפייה שכל הרכבים יהיו לימונים תפגוש את איכות הרכבים המשומשים בשוק.

למוכר יש מידע שהקונה צריך, אבל קשה לסמוך עליו שהוא מגלה הכל בצורה אמינה.
עסקאות (גדולות, יחסית) לא יתבצעו והשוק יקרוס. כולם התנהגו בצורה רציונלית וכולם הפסידו.

הקונים מקבלים לימונים בצורה לא פרופורציונלית ומוכרים של רכבים טובים לא מקבלים את המחיר שמגיע להם.
התוצאה של מצב מידע אסימטרי היא צורה של כשל שוק שנקרא בחירה/ברירה שלילית (Adverse Selection) .

מוציאים את כל הפנינים מהשוק, המצב הרע הוא שרק לימונים נשארו.

בן ערובה

אולי ראיתי יותר מדי משחקי הכס, אבל כשמלך אחד רצה להראות שהוא אמין ולא מחרטט – היה משאיר את הבן או הבת שלו אצל איזה מלך או "אציל" אחר.
המלך אותת ליריב שלו שאפשר לסמוך עליו. להשאיר את הבן שלך כבן ערובה נותן גב להבטחה שלך.

המלך שינה לעצמו את התמריץ להפר את ההבטחה. בהנחה שבאמת אכפת לו מהבן שלו. ההיסטוריה כבר הוכיחה שלהשאיר את הנסיך הלוחם והשאפתן אצל היריב, ואז כן לפלוש לו למדינה יכולה לפתור2 בעיות במהלך אחד.

תעודות אחריות הן למעשה בנות הערובה של היום. ההיגיון בהם הוא אותו היגיון והתכלית היא אותה תכלית.

איך זה קשור לנושא של מידע אסימטרי?

אם יש לנו פנינה והמידע שברשותנו אומר שזה אכן פנינה נוכל נקשור עצמנו עם מחויבות נגיד לשלם 50% מכל תיקון ב-90 הימים הראשונים. זה גב אמין להבטחה שלנו שהרכב הוא פנינה. זה מבדל את הרכב שלך ומאותת על האיכות שלו.

אם קונה יציע למוכר הצעה כזו, והמוכר לא יסכים – זה דיי מוכיח שהוא מוכר לימון.

בן ערובה כמו תעודת אחריות יוצר תמריץ לבעלי מידע אסימטרי מוגזם לגלות אותו בצורה מדויקת.

תעדות אחריות בת ערובה
בת ערובה של אחריות

2.5 הרצאות שחשבנו כמו כלכלנים על דברים כמו מידע מוגבל.
עכשיו הוספנו את הרעיון של אסטרטגיה לגבי סיכון ואי וודאות. חשוב במיוחד כשהולכים לקנות רכב משומש.

הדאגות האלו כ"כ יסודיות עד שאם לא מבינים כמו שצריך את הקונספטים האלה, כשהבעיות הללו צצות, מערכות כלכליות שלמות והעולם עצמו יכול לרעוד ולהתפרק.
רק מסיטואציות כאלה.

נשתמש בניתוח שלנו של כלכלת מידע כדי להשתמש לנסות להבין את ההתרסקות של 2008 והמיתון שבעקבותיו.

מידע, בורות וההתרסקות של 2008

העשור הראשון של המאה ה-21 נסגר עם משבר כלכלי ופיננסי בעוצמה שלא נראתה מאז 1930.
משקי בית ואומות שלמות נכנסו לקשיים כלכליים עצומים. 

הייתה פאניקה ושיתוק במערכת האשראי.
המערכת הכלכלית, לפחות למשך מספר ימים, פשוט עצרה.

עורכי עיתונים הצביעו על חמדנות, תאוות הבצע, חוסר יכולת ותרמיות פליליות ובצדק.
אני חושב שבנוסף היה גם המון אי וודאות, בורות רציונלית (לגבי התגובה לסיכון), מפולת מידע חברתית ומצב של מידע אסימטרי.
כל זה התאגד יחד למשבר פיננסי עצום.

ההסכמה הכללית היא ששורש המשבר היה שוק הדיור בארה"ב.

החלום האמריקאי

דירה היא נכס מיוחד. זה לא כמו לקנות מעיל.
זה לקנות נכס שמספק מקלט, סטטוס, מיקום ויחזיק שנים על שנים.

קונים את כל זה, בסכום אחד, מראש. וזה יקר. מאוד.
רק למעטים יש באמת את היכולת לעשות את זה.

לכן, הצעד הראשון במשבר הזה מתחיל בהלוואה שנוטלים כדי לרכוש את הדירה.

זה בדיוק הרגע בו הנכס הפיזי שיושב לו על איזה מגרש מתקשר לעולם התאורטי-פיננסי.
בעולם הפיננסי יותר קשה לראות ערך. לא תמיד הנכס הוא פיזי כמו דירה.

לולא המשכנתא רובנו לא יכולים לקנות דירה.
יש מיעוט שכן יכול לרכוש דירה, ולכן גם יהיה מיעוט שיוכל למכור, אבל שאר השוק יקפא.

מהסיבה הזאת, נתחיל את הניתוח המודיעיני של ההתרסקות 2008 בהבנה זריזה של מה מאפיין הלוואה.

זכרו את העקרונות – יש 2 צדדים לכל מטבע, לכל מלווה יש לווה. לדעת הכלכלנים בכל עסקה שנעשית באופן רצוני המשתתפים חושבים שישפרו את מצבם (אחרת לא היו נכנסים בעסקה).

שהמערכת הכלכלית עוצרת מלכת
החלום האמריקאי

משכנתא יוצרת הזדמנות רווח ל-2 הצדדים (הלווה והמלווה) אך יוצרת מלא סיכון.
כידוע אנשים לא אוהבים סיכון, האם יש דרך להשתלט עליו?

עבור המלווה הסיכון הוא שהלווה לא יוכל/ירצה להחזיר את כל הכסף. מתי יצטרך להחזיר את הכל? בעתיד.
רגע, דיברנו על משהו כזה פוסט קודם – הערך הצפוי של האירוע הזה תלוי בהסתברות שכל הכסף כן יוחזר.

אבל מהו הסיכוי הזה? איך מגלים אותו? זה לא סובייקטיבי כמו הטלת מטבע או זריקת קובייה.
לגבי הסיכון של איך אנשים יתנהגו בעתיד – אין מקור מידע אמין, איכותי, אובייקטיבי ורלוונטי באמת.

לכן המלווה יהיה עד סוף התהליך הזה בור רציונלי לגבי ההתנהגות של הלווה בעתיד.

לסדר בליינד דייט למלווה

הלווה, כמו כל שאר בני האדם, גם לא סגור מה טומן לו עתידו.

יש אי סימטריה במידע.
בעוד ששניהם נמצאים בחוסר וודאות, הלווה יודע הרבה יותר (או אמור לדעת לפי התאוריה) על השגשוג הכלכלי שלו לטווח הארוך.
הלווה יודע על הוצאות גדולות שיהיו לו לעתיד לבוא, על המצב הבריאותי, מצב תעסוקתי, ירושות וכו'.

לווה רציונלי אולי ינסה לסדר למלווה בליינד דייט.
מלווים לא אוהבים בליינד דייטים אז יעשו כל מה שיכולים כדי להגן על עצמם מזה.

פעם היו צריכים לחשוף לגמרי הוכחות ותיעודים לגבי היסטוריה פיננסית ומצב תעסוקתי.
היו צריכים לספק המלצות אשראי (משם הגיע דירוג האשראי). מלווה היה מוכן לשלם כסף טוב עבור המידע הזה.

המלווים היו קונים היסטוריית אשראי וסומכים על דירוג האשראי של תאגידי דירוג האשראי.

איך המלווים יכולים לדעת שהמידע שתאגידי דירוג האשראי הוא מידע אמין?

מי שלא מלווה, שישים כובע של מלווה ונחשוב על התמריצים של תאגידי הדירוג.

התאגידים אמורים לעשות כסף רק אם המידע שלהם מדויק. אם הם יספקו מידע לא אמין, הם יאבדו מערכם.

גם עם כל זה – תיעוד מלא, הוכחות ודוחות של דירוג אשראי – עדיין יישאר סיכון.

מה קו ההגנה האחרון? בן ערובה!
אם הלווה לא יחזיר את הכסף – אפשר לעקל את הבית, למכור ולקבל בחזרה את הכסף.

מידע אסימטרי
מלווים לא אוהבים מידע אסימטרי

ההדרדרות מתחילה

ככה במשך עשורים שלטו על הסיכונים. בעזרת תיעוד מלא, מידע נחוץ ובן ערובה.

זה הפחית את הסיכון שהמלווים יפסידו את כספם.
זה הגדיל את הערך הצפוי של ההלוואה, ובמשך רוב המאה ה-20, כל מבקשי המידע בשווקי הדיור והמשכנתאות שמרו על מספר נמוך של בליינד דייט'ס.

שינויים שהתרחשו בניינטיז ותחילת ה-2000 יצרו סט חדש של תמריצים שסיפקו לשווקים פחות מידע ממה שהיה ויצרו משבר עולמי.

עכשיו מגיע חלק ממש ממש טריקי ומבלבל. באיזשהי נקודה כבר לא יהיה לכם מושג על מה אני מדבר. 
לכו עם זה.
תסמכו עלי שככל שאני יותר מצליח לבלבל עכשיו, ככה הכל יובן עד סוף הפוסט. זה יהיה קצר.

ניתוק ביצועי המשכנתא מהרווח

אז יש כמה שאלות שצריכות להישאל: 

מי צריך את המידע על המשכנתא? מתי צריכים את המידע הזה? אצל מי המידע נמצא? איך משיגים אותו?

בארה"ב הרבה מההלוואות הם על בסיס מקומי – בנק מקומי קטן שחלק מפקידים אצלו כסף שאפשר להלוות לאחרים.
אלו בתורם קונים בית שגם נמצא בדר"כ באותו אזור.
אם יהיו הפסדים בעתיד והבנק לא יקבל את הכסף – ייקח את הבית.

לכן יש רצון למידע מהימן, כדי לדעת להעריך בצורה מדויקת כמה שווה הבית. כדי שהבנק לא יפסיד הרבה אם תיכשל ההלוואה.

ככל שהתפתחו שווקים משניים למשכנתאות, הבנק יכל לקחת את המשכנתא ולמכור אותה לחב' הפנסיה או הביטוח או פיננסי אחר.
במצב כזה, הבנק המקורי מקבל את כל הכסף שלו תוך כמה ימים או שבועות (מחברת הפנסיה). 
את הרווח הבנק עשה מהעמלות שביצירת ההלוואה, אבל ברגע שמוכר את ההלוואה כל הסיכונים עוברים אל הקונה.

עבור הבנק מה שיותר משנה כרגע זו היכולת למכור את ההלוואה ופחות משנה הביצועי ההלוואה בטווח הארוך.
הבנק הרוויח כשהמשכנתא נוצרה ולא כשהוחזרה.

אם היכולת למכור את ההלוואה תלויה בקיום תיעוד מלא והערכות מדויקות על שווי השוק, אזי הוספת שוק משני רק תסבך קצת יותר את העניינים.
מה שחשוב זה שהעקרון הבסיסי נשאר זהה.

אם ההלוואה נראית רע – יהיה קשה יותר למכור אותה. היא תהיה פחות מושכת. היא תהיה סאב-פריים (בתכלס סאב פריים מתייחס ללווה, ולא לא לתנאי ההלוואה).
במשך זמן רב גם יוצרי ההלוואות וגם הקונים המשניים נמנעו מהלוואות שכאלו. היה יותר מדי סיכון ומעט מדי מידע.
מסוכן.

שינויים במדיניות הציבורית ומאגיה פיננסית של וול סטריט בניינטיז החלו לשנות הכל.

מילה שלי – מחזיר לך הכל

מספר מלווים החלו לפטור לווים מדרישה למסירת מידע מינימלי ובסיסי.

בתוך התעשייה זה נקרא הלוואות נינה: NINA – No Income, No Assets – אם תגידו שיש לכם מספיק כדי להחזיר את ההלוואה, נאמין לכם. רק קחו הלוואה.

למה עכשיו?
למה שמלווה רציונלי יסכים לבליינד דייט עם נינה?!

אפשר להבין למה הסיכויים לגבי הביצועים לא מעניינים את יוצר המשכנתא.
הוא מוכר את ההלוואה. ברגע שהוא מכר אותה – מישהו קונה.
למה שהקונים יסכימו לסיכון הגבוה הזה?
יכול להיות שכמה פגישות עיוורות ומפולות מידע מטורפות עזרו לשכנע אותם שאין סיכון מובנה, למרות חיסול כל ההגנות. 

ממש אלכמיה מודרנית. מי אחראי לשינוי?
2 שחקנים – הקונגרס ווול סטריט.

התערבות ממשלתית
מחייה השוק המשני למשכנתאות

הממשל הפדרלי החליט שהוא מחייה השוק המישני העצום למשכנתאות ע"י יצירת גופים כמו פאני מיי (the Federal National Mortgage Administration).

פאני מיי הלוו כסף מהציבור הרחב (בדמות אג"ח) ועם הכסף קנו משכנתאות בשוק המישני ובכך בעצם מימן משכנתאות.

העניין הוא שלמלווה המקורי אין שום מידע על טיב המשכנתא שנמצאית בסוף שרשרת האירועים.

כולם הסתמכו על פאני מיי שיעריכו את המשכנתאות.
חשבו שהסיכון שפאני מיי לא תעמוד בתשלומי האג"ח תגרום לה לעשות את איסוף המידע שראוי לעשות.
חוצמזה מאחוריהם עומד את אמונו (וקו האשראי) של הממשל האמריקני.

בניינטיז הקונגרס החל לדחוף את פאני מיי לשנות מדיניות.
ביקשו מהם להנמיך את רמת הבטחונות.
כלומר, שידחפו יותר כספים לאנשים במצב כלכלי פחות מהממוצע ואפילו בעלי הכנסות נמוכות מאוד, שעד עכשיו נדחקו מחוץ לשוק המשכנתאות.

מי בכלל ידע שהם עושים את זה?!
בטח שלא החבר'ה שבקצה השרשרת שהלוו כסף לפאני מיי.
הם נגררו לבליינט דייט ואפילו לא מודעים לקיומה.

בואו נהיה BAE
רוצה להיות מנוי? כי ככה נתעדכן על כל העצות והטיפים, הרצאות וובינרים חופשיים - לפני כל השאר!

מבולבלים? גם אנחנו

מהצד השני היה את וול סטריט וההנדסה הפיננסית שלהם.
כאן מגיע החלק המבלבל אז תהיו חזקים. 🙂

ברגע שהאנשים חזרו הביתה מהבליינד דייט עם פאני מיי, הם גילו את וול סטריט מחכה להם בסלון עם עוד כמה חליפות.

בוול סטריט הבינו משהו.
הבינו שאם קונים את משכנתאות הסאב-פריים הללו כערימה, כמו חבילה של משכנתאות, ומשתמשים ב"תיק המשכנתאות" הזה כדי לגבות ושיספק ביטחון עבור אג"ח מגובת משכנתא. (MBS)

עכשיו אפשר לפתות משקיעים לקנות אגח מגובת משכנתא (MBS). המשקיעים בעצם קנו נתח מזרם התשלומים שיגיע מ"תיק משכנתאות" שהם סאב פריים.

קיבצו כמה משכנתאות יחד לספק בטחון למכשיר פיננסי אחר - MBS

אז עכשיו אפשר להשקיע במשכנתא תת-פריים שמניב תשואה גבוהה מאוד ולא צריך לשים את כל הביצים בסל אחד.
נשמע טוב. וול סטריט לא היו צריכים מידע על כל הלוואה בודדת כי הם קנו ערימה של משכנתאות.

הרווח של וול סטריט הגיע מכמות המכירות של הנייר ערך מגובה המשכנתא הזה.
נהייתה טרפת בוול סטריט לעוד הלוואות סאב פריים שיזינו את השוק הריווחי הזה.

הברדק נמשך

בואו נדמיין שאפשר לקחת סטוק של אג"חים מגובי משכנתאות ולקבץ אותם יחד לכדי חבילה אחת, והחבילה הזאת – היא תגבה (היא תהיה בת הערובה) עבור מכשיר פיננסי נוסף – ני"ע בערבות חוב CDO.

אם יש איזשהו סיכון שנייר הערך בערבות החוב הזה לא ישולם – אפשר היה לקנות ביטוח ב-AIG (במגוון צורות וקללות כמו חוזי החלף לחדלות פרעון (credit default swaps)) כדי שישלמו את הני"ע בערבות החוב של נכס הבסיס – האג"ח מגובה המשכנתא.
האג"ח הזה בתורן מבוסס על "תיק משכנתאות" של הרבה משכנתאות סאב פריים בודדות שעתידות להיכשל.

קראו לכם לדייט עם השכן של החבר מהמשרד של החבר הכי טוב של בן דוד של סבתא שלכם.
מה כבר יכול להשתבש.

המשכנתאות היו גיבוי לאגח
אסופה של אג"חים בגיבוי משכנתא (MBS) תספק ביטחון עבור CDO - ני"ע בערבות חוב
ביטוח נגד כשל הלוואה
ביטוח למקרה שמשכנתא תיכשל ולא יגיעו התשלומים מאחד המכשירים בשרשרת

בזמן שכל זה קרה, למשקיע בסוף השרשרת הזו היה כבר בלתי אפשרי לקבל מושג כלשהו מי חייב מה למי בתכלס.
לא יכלת לדעת למי היית חייב כסף.
לא יכלת להעריך בצורה מדויקת את הסבירות שיחזירו את ההלוואות.

כל המבנה הזה יצר חוסר וודאות מטורף לגבי הסיכון.

בתכלס, כל מה שכתבתי עד עכשיו לא משנה בכלל. למה?
כי יש בן ערובה אחד אחרון שיכל להבטיח פיצוי או החלפה של תשלומי ההלוואה, במידה והמגדל הזה יקרוס.

הערך של הנדל"ן עצמו.
אחרי הכל, מחירי הדיור תמיד עולים, לפחות בקצת, לא?
כן, הם עולים, עד הרגע שהם לא.

בית מעוקל למכירה
יותר מדי בתים מעוקלים מוריד את ערך הדירות

השפל

ההלוואות שבבסיס החלו להיכשל, העיקולים גברו ומחירי הדירות צנחו. ככה יותר משכנתאות נכשלו והעיקולים גברו עוד יותר. המחירים צנחו אפילו עוד.

אנשים גילו שהם חייבים יותר כסף על המשכנתא ממה שהדירה שווה.
זה יוצר תמריץ לעזוב. ברגע שהבן ערובה מת, הערך שלו כגורם מרתיע הלך קאפוט.

ברגע הזה, במצב הזה של פאניקה הזאת, פתאום כל אחד נהיה שוב מודע לרמת הבורות שלו.

כולם הבינו שאין שום מידע אמין שיכל להעריך את אמינות האשראי של כולם.
אף אחד כבר לא ידע כמה הנכסים שלו שווים, שלא נדבר על הנכסים של אחרים.

התרסקות המגדל הפיננסי
רק צריך שכמה הלוואות ייכשלו כדי לערער את כל המבנה הזה

שום ערובה לא יכולה לשמש כבת ערובה. אף אחד לא העז להלוות לאף אחד.
שוק האשראי קפא.
צרכנים לא העזו לקנות. עסקים לא העזו להשקיע.
השפל הכלכלי הגרוע מזה עשורים נפל על הכלכלה העולמית.

אם מסתכלים על כל זה מנקודת מבט כלכלנית אפשר לראות שכל המשבר הזה – העלייה, הקריסה, הבועה וההתנפצות – הם בעצם השתקפויות של מידע א-סימטרי, בורות רציונלית וסיכון.

יותר מדי אנשים הסכימו לבליינד דייטים פיננסיים בשוכחם את הקלות בה אפשר לנצל אמון.

לא כי כולם במהותם רעים, אלא כי כמוהם, כל מי שנכנסו בעסקאות איתם התמודדו עם מלא אי וודאות, בורות וסיכון ולא היה אפשר להתחמק מהם בשום צורה.

אם שוכחים את זה אז נכנסים קולקטיבית לצרות רציניות.

מה לקחנו מכל זה?

לזכור שאי הוודאות הבלתי נמנעת שלנו הופכת את המידע עצמו לאסטרטגי.
רוב המידע שאנחנו רוצים לדעת מגיע מאנשים אחרים.
צריך לדעת מתי מידע א-סימטרי יגרום לנו להיות פגיעים לבליינד דייטים גרועים.

אנחנו מתמודדים עם זה כל הזמן כשניצבים מול כלכלת משפחה (או מדיני), וחלק מההגנה הזו היא כמות בריאה של סקפטיות.
האם סוכן ההשקעות שלך באמת בצד שלך ומקדם את המטרות שלך? האם הפיצוי שלו גורם לתמריצים שעומדים בסתירה לאינטרסים שלנו?

אם מבטיחים לכם תשואה נאה שנה אחר שנה בלי קשר למצב הכלכלה או בלי סיכון רציני – תתייחסו לזה כמו המיילים מהנסיכים או הקצינים בערב הסעודית שיתנו לי 10% עמלה אם רק אתן להם לכבס כמה מליונים דרך חשבון הבנק. תמחקו את המייל.

בואו לצמצם את הבורות הרציונלית! הפְּרֶמְיָה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

איי סקווארד
בית הספר לקפיטליסטים צעירים
055-950-2883

BAE – לפני כל השאר!

להיות הבֵּיי שלי (Before Anyone Else) ולהתעדכן בכל העצות והטיפים, הרצאות וובינרים חינמיים – לפני כל השאר!

התכנים באתר מהווים מידע כללי בלבד למטרות אינפורמטיביות בלבד וללא אחריות מכל סוג שהוא. המידע באתר עלול להיות חסר, שגוי, בלתי עדכני או בלתי מותאם לצרכים האישיים של כל אדם. אינני בעל רישיון לעסוק בייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ משפטי או ייעוץ מס כפי שמוגדרים בחוק. אין לראות בתוכן האתר כל סוג של  ייעוץ מקצועי, שידול, שיווק או המלצה לפעילות השקעה, מסחר, מכל סוג ולא מתיימרים להוות תחליף לייעוץ מקצועי שמתחשב ומותאם לצרכיו המיוחדים של אדם מסוים. חובה להיוועץ באיש מקצוע בטרם יעשה כל שימוש במידע מאתר זה. בעלי האתר לא ישאו באחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה ישירה או עקיפה מהשימוש בתכנים. 
איש לא משלם לי עמלות ו/או דמי הפניה.

מוסתר כרגע:

גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.

מסדיניו הפרטיות ומדיניות העוגיות של האתר זמינות בקישורים להלן: