fbpx

09 לא יסולא בפז

דיברנו על כמה חשוב שיהיו זכויות וחוקים, על מידע, ידע ובורות ואי וודאות וסיכון.

הגיע הזמן לדבר על אחד הנושאים הכי חשובים: זמן.
בואו נחשוב כמו כלכלנים על זמן וננסה להבין למה זמן זה כסף, אם בכלל.

נתחיל בסיפור אמיתי, (והוא אפילו אמיתי):

בשנת 65 היה עו"ד צרפתי בן 47, מיסייה אנדרה ראפארי, שנכנס לחוזה עם מאדאם ג'ין קאלמן בת ה-90, אלמנה ללא יורשים. 

לפי החוזה, הוא יתן לה 500 דולר כל חודש לכל חייה בתנאי שתעניק לו את הדירה שלה בפאריז לכשיגיע הזמן.

במונחי תוחלת (במילים רגילות – הערך הצפוי) זה נראה כמו עסקה טובה לשני הצדדים.

הגברת מקבלת ביטחון פיננסי.
יהיה לה מקור הכנסה קבוע.

המיסייה עתיד לקבל דירה בעתיד הקרוב יחסית במחיר מעולה.

המציאות כמובן מורכבת בהרבה.

כנגד כל הסיכויים, והציפיות של שניהם, מאדאם קאלמנט הגיעה לגיל 122 לפני שהגיע זמנה להחזיר ציוד. 
היא שברה את שיא גינס העולמי לזיקנה (עם הוכחות).

עד שהיא הגיע לגיל 122, המיסייה הספיק למות מסרטן, אי שם בשנות ה-70. 
האלמנה שלו הייתה מחויבת לפי החוזה להמשיך את התשלומים עד לשנת 1997 שאז מאדאם קאלמיי העבירה בעלות על הדירה.

אז זו דרך אחת שבה זמן זה כסף.

הבחורה הכי זקנה בעולם
הבחורה הכי זקנה בהיסטוריה עם הוכחות

למה סיפרתי לכם את זה? כי הסיפור מועיל מ-2 סיבות:

ערך צפוי וסיכון

הסיבה הראשונה היא שזה אחלה הזדמנות לחזור על הרעיון של ערך צפוי וסיכון.
תוחלת חיים יכולה לספק לנו הצצה למה שקורה בממוצע, אבל התוצאות של מקרה פרטי יכולות להיות מאוווד שונות מהממוצע.
מיסייה ראפארי קיבל החלטה רציונלית וזה הלקח החשוב – רציונליות לא תגן עליך מאי הוודאות שיש לתוצאות גרועות בעתיד.

למקסמם ערך צפוי לא מבטיח לנו שננצח כל הזמן. זה פשוט ההימור הכי נכון לעשות בעולם מלא באי וודאות (כלומר אם אנחנו כבר חייבים להמר).
אפילו לא חצי נחמה עבור העו"ד.

רציונליות לאורך זמן

הלקח השני שהסיפור הזה מציג לנו ונדבר עליו הוא הרעיון של רציונליות לאורך זמן.
מתי האירועים מתרחשים מאוד מאוד משנה.
החוכמה שבחוזה כמו החלפת כמות כסף נכבדת עבור דירה בלוקיישן אש תלוי בטיימינג.

זו עסקה מסוג אחד אם האירועים הללו קורים באותו הזמן. 
העסקה שונה לגמרי אם משלמים עכשיו ומקבלים בעלות על הדירה בעוד 32 שנים. הרי זמן זה כסף!

Time is of the Essence

מקבלי החלטות רציונליים, כמו עורכי דין שכותבים חוזה, תמיד לוקחים בחשבון את המשפט: "זמן הוא גורם חיוני".

חשיבה כלכלית מתמקדת באיך אנשים יגיבו ואיך היו צריכים להגיב לתמריצים שלהם.
מתמקדת לעלות ולתועלת של ההחלטות שלהם.

העניין הוא שאנחנו לא מרגישים הרבה מהעלויות וההטבות מהחלטות שאנחנו עושים עכשיו. רק בעתיד נרגיש אותן.

איך זמן משפיע על הערך של תמריצים היום?

אנחנו מקבלים החלטות כאלה כל הזמן:

– לשלם הכל במזומן על הרכב החדש או לקחת מימון ל-72 חודשים? (רמז, את אחת האפשרויות החוק אוסר).

– מה תהיה ההשפעה של המתנה מספר שנים עד שאתחיל לבנות תכנית לזמן פרישה.

– כשמחזיקים ביד כרטיס לוטו של 1 מליון דולר וכתוב עליו למטה שאפשר לקבל הכי הרבה 50 אלף דולר לשנה למשך 20 שנים, האם כדאי לקחת את זה ככה או לקחת הכל במכה אחת ולהפסיד רבע או שליש מהסכום?

– כמה יעלה לשלם על 4 שנות לימודים עבור הילדים שלנו (או הנכדים) כשיגיע הזמן הזה עלינו לטובה? כמה חיסכון צריך היום כדי להבטיח שסגרנו את הפינה הזו?

ההשלכות של המעשים שלנו נפרשות לאורך החיים שלנו (והחיים שלנו נפרשים לאורך הזמן). אם נחשוב ברציונליות, כמו כלכלנים, צריך שהבחירות שנקבל במהלך חיינו ישקפו את זה.

אז איך כלכלנים חושבים על בחירה?
במקרה שצריך להחליט היום אבל ההשלכות יקרו רק מתישהו בעתיד?

זמן זה כסף
ערך הזמן של הכסף

כשנוסיף את מימד הזמן, נוסיף 2 אלמנטים חדשים (2 החלטות חשובות) לכל עניין הקבלת ההחלטות הרציונלית.

צריך לדבר על הערך הכסף עצמו וצריך לדבר על איך קובעים את הערך היום, בהווה, של אירועים שיתרחשו מתישהו בעתיד. 

כלומר נצטרך להבין את הערך הריאלי של הכסף ואת ערך הזמן של הכסף. נסתכל על כל אחד בנפרד.

הערך האמיתי של הכסף

קצת כמו שק"ג מודד משקל על מד השמקל, ככה כסף מודד דברים.
שניהם יחידות אבסטרקטיות שאפשר להשתמש כדי למדוד כל מיני דברים שמתבססים עליהם ונגזרים מהם. 
החלטה תזונתית או משטר דיאטטי תלויות (הרבה פעמים) במה שמד המשקל יראה (ופחות פעמים כי רוצים לחיות בריא). 

כסף, שבו משתמשים לקבל החלטות פיננסיות, גם הוא משמש סוג של אמת מידה.
פשוט אחת קצת אחרת.

אם היינו רוצים לבנות גשר והייתי משתמש בסרט מדידה שעשוי מגומי כדי למדוד כל מיני דברים. אי אפשר לצפות שהגשר הזה יהיה מועיל, נכון?
הרי סרגל אלסטי לא באמת יכול לשמש קנה מידה מסוג כזה או אחר.

יחד עם זאת, כסף, אמת המידה בו משתמשים כדי למדוד כ"כ הרבה אלמנטים בחיינו הוא למעשה יחידת מידה מאוד מאוד גמישה.

כסף הוא לא מהות החיים, לא בפילוסופיה ולא בכלכלה.

אם המטרה שלך היא להשיג כמה שיותר כסף שניתן, תעברו לזימבבואה.

בשנת 2008 המחוקק בזימבבואה העביר חוק שכר מינימום שהעלה את שכר המינימום למאה מיליארד דולר לחודש.
אלה יותר דולרים ממה שאני אעשה בכל החיים גם אם אני חי עד גיל 122.

מה הקאץ'? שאלה 100 מיליארד דולר זימבבואי, שבשנת 2008 היה שווה בערך 13 דולר אמריקני.

הכסף בזימבבואה לא היה שווה כלום.

מקווה שאנחנו לעולם לא נחווה היפראינפלציה שכזו, שהייתה גם בארץ באייטיז.
הפרעה שכזו זורקת המון תחומים לכאוס טוטאלי.

היא כן משמשת תזכורת לכך שבכל פעם שיש שינוי במחיר ובכל פעם שיש אינפלציה, כוח הקנייה של הכסף (שכפוף ומתבסס על… כסף!) משתנה.
הערך הריאלי, האמיתי, משתנה.

בכל פעם שתדברו עם כלכלן על כסף, הוא דיי מהר ישאל אם מדברים על מונחים ריאלים או נומינליים. כסף שלקחנו את הערך שלו וקיבענו אותו או כסף שיכול להימתח ולהתגמש ככל שמתרחשים שינויים במחירים?

מאה מיליון דולר זימבבואי
100 מיליארד דולר - המון דולרים!!!

ערך ריאלי

אם נרצה להגיע להחלטות רציונליות באמת, צריך לחשוב על התמריצים, על ההטבות ועל העלויות שבעתיד.
על כל אלו צריך לחשוב במונחים ריאליים. במונח הקבוע של ערך הכסף.
זה אף פעם לא עניין של כמה לירות מעורבות בסיפור, אלא עניין של מה הן שוות – מה הלירות הללו יכולות לקנות.

אם סבא שלי היה פורש עם חיסכון פנסיוני של מיליון שקלים הוא היה בבחינת מסודר עד המוות.
אם אני אפרוש עם מיליון שקלים בקרן פנסיה – זה יכול לעזור אבל כנראה לא יספיק לגמרי.
עבור הילדים שלנו זה כבר כנראה יהיה מספיק בקושי כדי להסתדר.

כל שינוי בערך של מטבע משנה את ההשלכות של המעשים שלנו.
צריך להיות מודעים לזה תמיד. חשוב לזכור – זמן זה כסף.

אבל איך מודדים אינפלציה? איך יודעים כמה אינפלציה יש?

הממשלה תעשה את זה עבורנו. הם מודדים אינפלציה בעזרת מה קוראים אותו מדד מחירים. אחד המדדים היותר מוכרים הוא מדד המחירים לצרכן.

איך הוא בנוי? לוקחים סל מוצרים ממוצע וטיפוסי ואומרים שזה מה שמשפחה ממוצעת תרכוש (בערך). בזה היא משתמשת לאורך החודש והשנה.

בוחרים שנת בסיס (השנה שממנה מתחילים למדוד) למשל 1995.
נראה כמה לירות נצטרך כדי לקנות את הסל הממוצע והטיפוסי הזה וקובעים שבשנה זו עלות המחיה תקבל ערך של 100 (ככה יהיה קל יותר לעשות שינויים באחוזים). אם נחזור ב-2005 ונצטרך 50% יותר דולרים כדי לקנות את אותו הדבר, מדד המחירים יהיה 150.

כל דולר קונה 2/3 פחות ממה שיכל לקנות, צריך 50% יותר כדי לקנות את אותו הדבר.

דולר ב-2005 שווה ל-67 סנט במונחי 1995.

אפשר (ובמצבים מסוימים מומלץ) להמיר את הכסף הנומינלי לריאלי.

בואו נשווה ביניהם ונראה מה ההשלכות לאורך הזמן.

מדד המחירים לצרכן
סל טיפוסי של משפחה טיפוסית

המחשה

נניח שמשפחה אמריקנית בורגנית טיפוסית בשנות ה-50' שלחה לחינוך בסיסי ולהשכלה גבוהה 5 ילדים ומס' בני דודים.
אחרי שהם עשו את זה לא היה להם כסף, לפחות עד שלב מאוחר יותר, לשים בצד לפרישה שלהם.

הסתמכו יותר על הערך שהיה לדירה שלהם.

דירה שנקנתה בארה"ב במרכז פיניקס, אריזונה ב-1955 ב-20 אלף דולר.
כשהם עזבו את הדירה ב-2001 היא הייתה שווה 400 אלף דולר.
רווח של 380 אלף דולר. ההשקעה החזירה פי 19! נראה רווחי מאוד!

השאלה שצריכה להישאל היא – האם אלו דולרים ריאליים או דולרים נומינליים?

דולר של שנת 2001 הוא שווה ערך למה ש-15 סנט היו שווים בשנת 1955.

(שנת 2001) 1$ = 15c (שנת 1955)

הם אמנם הביאו פי 19 יותר דולרים ממה שבאו איתו בהתחלה, אבל כל דולר כזה שווה שישית מהערך שהיה לדולר כשהתחלנו את ההשקעה.
כן, הייתה להם תשואה ריאלית והם עשו אחלה של רווח. אבל העלייה בערך הריאלי היה בערך פי 3 – לא פי 19.

אין מנבא מושלם לאינפלציה לעתיד לבוא. כן יש נביאים טובים – חכמת ההמונים.
ג'יימס סרוויקי בספרו דיבר על זה שאם נוכל לקחת הערכה עצמאית מהרבה מקומות ונארוז את כל המידע המגוון הזה ביחד – הן יכולות להתכנס לתשובה הנכונה.

אף מומחה לא ידע להגיד איפה המיקום של הצוללת.
הממוצע של ההערכות העצמאיות של כל המומחים הצליחה להיות ממש ממש קרובה.

פרשת 3000
איך מוצאים צוללת

איך נדע מה השוק חושב?

האם יש לזה איזשהו מקביל?
משהו בסגנון השוק האלקטרוני של אייווה? מקום בו כל המידע מכל השחקנים במשחק מצורף יחד ועובר מיצוע?

אולי…

אחרי החוויה העגומה בארה"ב לאורך הסבנטיז והאייטיז עם האינפלציה, הפדרלים החליטו בניינטיז החליטו ליצור סוג חדש של נכס פיננסי. 
ני"ע ממשלתי שמוגן מאינפלציה (TIPS – Treasury Inflation-Protected Securities).

כמו אג"ח ממשלתי רגיל – הסיכון לפשיטת רגל הוא מינימלי והן נהנות מקו האשראי המפנק של ממשלת ארה"ב.
בשונה מאג"ח רגיל, שניה לפני שהקרן (הסכום שהשוקע) תוחזר, יתאימו את הסכום לאינפלציה בעזרת מדד המחירים לצרכן.

לגבי התשואה הנומינלית – האחוז ישתנה עם השינויים בערך הדולר, אבל כן מובטח לנו שהתשואה תהיה ריאלית.

אז הנה מה שקורה:

הממשלה מנפיקה גם אג"ח רגיל וגם אג"ח צמוד מדד.
ההפרש בין המחירים שלהם היא ההערכה הטובה ביותר של ההמון (כלומר של כל השחקנים במגרש הפיננסי) לגבי האינפלציה העתידית.

אם אג"ח רגילות ל-10 שנים נותנות לנו תשואה של 5%, ואג"ח צמודות מדד ל-10 שנים נותנות לנו תשואה של 2% – זה אומר שההערכה של השוק היא שהאינפלציה תהיה 3%!
השחקנים במגרש הפיננסי צופים לאינפלציה של 3%.

גם אם אתם לא קונים אגח ממשלתי, עדיין מומלץ לדעת מה האינפלציה עשויה להיות כי זה משפיע על המון החלטות.
3% זו לא הבטחה. זו רק הערכה קולקטיבית.

כמו שמיסייה ראפארי גילה, לפעמים גם ההערכות הטובות ביותר יכולות להחמיץ בהרבה.

אגח ממשלתי אמריקני
אגח ממשלתי

ערך הזמן של הכסף (ושל עוד דברים)

הדבר השני שנדבר עליו הוא ערך הזמן של הכסף ושל כל השאר.

ה'מתי' משנה. זמן זה כסף.
לא רק בגלל שהאינפלציה משנה את הערך של הכסף. ישנה סיבה נוספת קצת יותר מעודנת.

אם הייתי מציע לכם חופשה בקאריביים היום או בעוד 5 שנים. מה תעדיפו? זה אותו טיול בדיוק. מה זה משנה מתי?
לחילופין, הייתי יכול להציע לכם טיפול שורש היום או בעוד עשור, מה תעדיפו? התהליך הוא אותו תהליך, מה זה משנה מתי?

מסתבר שה'מתי' משנה לרוב האנשים. אף אחד לא כ"כ בטוח למה זה משנה אבל בברירור רואים שזה משנה.

אנשים מעדיפים שדברים טובים יקרו מוקדם ושדברים רעים יקרו כמה שיותר מאוחר. קוראים לזה העדפת זמן טהורה, ואם ה'מתי' משנה לך, אז ה'מתי' הוא חלק חשוב מדרך קבלת ההחלטות שלך.
אם ערך התמריצים שמנחים את הבחירות שלכם יושפע ע"י ה'מתי', כדאי לדעת איך משווים אירועים עכשיו לאירועים שיקרו אחר כך.

עבור כלכלנים, שנוטים להצמיד ערך כספי לכל דבר, התשובה נמצאית ברעיון ערך הזמן של הכסף שמורכב מ-2 חלקים:

ערך נוכחי וערך עתידי.

בואו נהיה BAE
רוצה להיות מנוי? כי ככה נתעדכן על כל העצות והטיפים, הרצאות וובינרים חופשיים - לפני כל השאר!

ערך נוכחי

ערך של כסף בעתיד, אבל במונחים של היום.

עבור בנאדם שעומד על החוף, אנייה שמפליגה אל עבר האופק נראית יותר ויותר קטנה ככל שמתרחקת.

בתכלס, הבחור יודע שהאונייה נשארת תמיד באותו גודל, אלו רק הפרופורציות שמשתנות אבל מהחוף זה נראה כאילו האונייה מתכווצת.

ערך הזמן של הכסף, גם במונחים כלכליים וגם פיננסיים, הוא כזה: לקבל אלף ₪ זה לקבל אלף ₪, פשוט התאריך שזה יקרה משנה.
מאיפה שאנחנו עומדים, ככל שהתאריך בו תתקבל האלפייה יותר רחוק אל העתיד – הערך שלהם מכאן הוא קטן יותר.
כמו שהאונייה שמפליגה נראית קטנה יותר.

דוגמא פשוטה ממש בשביל לדייק בין ערך נוכחי לבין ערך עתידי

אציע לכם בחירה – אלף שקלים ברגע זה או אלף שקלים בעוד שנה.

מבחינה פיננסית (וגם פסיכולוגית) אלו שני אירועים שונים לגמרי.
ה'מתי' משנה.

עזבו את זה שהיינו רוצים שזה יקרה קודם.

כסף ברגע זה יכול להרוויח ריבית.

אם היה לי אלפייה היום, הייתי יכול להשקיע באיפשהו ולקבל ריבית.
ככה אפתח את החסכון בעוד שנה מהיום ויהיה שם יותר מאלף (1050 אם זה 5% ריבית).

פיננסית, אלו 2 האפשרויות שהן בעצם כן אותו אירוע. אלף היום או 1050 בעוד שנה.
אם היינו שמים את שני אלו על מאזניים – זה היה מתאזן.

1050 הוא הערך העתידי של שנה. שווה הערך העתידי של בעלות על אלף ש"ח היום.

ערך עתידי
1000 של היום = 1050 בעוד שנה

הקונספט של ערך נוכחי משתמש באותם מאזניים, רק שהפעם נמצאים על האונייה ומסתכלים על החוף.
אם יאני רוצה 1050 בעוד שנה, כמה אני אצטרך לשים בצד עכשיו? מהו שווה הערך העכשווי?
התשובה היא – אלף היום! זה שווה הערך העכשווי של 1050 בעוד שנה.

מימד הזמן ללא ספק ישפיע על דרך החשיבה הכלכלנית כמו שראינו אותה עד עכשיו.

בואו נחזור לפנטזיה של כולנו – כרטיס זוכה בלוטו של מיליון שקלים.
זוכרים שרשום בו שנקבל 50 אלף לשנה במשך 20 שנים?

אם נסכם 20 תשלומים שנתיים של 50 אלף בכל שנה זה יסתכם ל-1 מיליון. אבל זה לא באמת כמו לקבל מיליון במכה אחת.

אם תחשבו על זה רגע תגלו לבד שאלו מצבים שונים מאוד. ה'מתי' משנה, זמן זה כסף.

אם היה לי את כל המיליון ברגע זה, והייתי שם הכל במשהו שנותן 5% ריבית בשנה – הייתי מקבל כל שנה 50 אלף בכל שנה גם ככה!
לא היה למשך 20 שנים, אלא כל עוד הכסף נמצא שם ועדיין היו לי מיליון שקלים!

לכן, אלו לא מצבים שווי ערך. אין להם את אותו הערך.

מתי שדברים קורים משנה! 

לא נעשה את זה, אבל אם תעשו את המתמטיקה 50 אלף לשנה למשך 20 שנים באיפשהו שנותן 5% – הערך עכשווי של הזרם הזה הוא בערך 632 אלף.

אם היינו מתחילים עם הסכום הזה (632 אלף) בבנק, והיינו מושכים 50 אלף כל שנה, אז בהתחשב ב-5% ריבית היינו מגיעים ל-0 בחשבון אחרי 20 שנים.

632110 ברגע זה ו-50 אלף לשנה למשך 20 שנים הם אירועים שווי ערך.

הסכום החד פעמי ששמנו בהתחלה נקרא ערך נוכחי מהוון של זרם תשלומים עתידיים (Discounted Present Value).
 סקסי, יודע.

כמה שווה היום זרם תשלומים בעתיד
המצבים שקולים אחד לשני

אנונה היא תמונה הראי של הזכייה בלוטו.
במקום לקבל סכום חד פעמי גדול אתה משלם סכום חד פעמי גדול, וככה בעצם קונים זרם הכנסות קבוע אל תוך העתיד.
זה בערך מה שמאדאם קאלמיי עשתה. היא סחרה בזכות על הדירה שלה עבור זרם הכנסות קבוע לכל החיים.
הסתדר לה מעולה.

לרוע המזל אסור להסתמך על תבוסה של הסיכויים האקטואריים כמו שהיא הצליחה לעשות.

ערך עתידי ופלא הצבירה

יש עוד קריצה לנושא הזה.

התחלנו לדבר על ערך עתידי והדרך בה כסף יכול לצמוח לאורך הזמן, ערך הזמן של הכסף וצריך לדבר גם על פלא הצבירה.
או כמו שאולי שמעתם – ריבית דריבית.

תארו לכם לתת לכל אחד משלושת ילדכם מיליון ש"ח כשהם מסיימים אוניברסיטה.
בפוטנציאל כמובן, למי יש כסף לזה במציאות התכלס.

אבל תישארו איתי רגע – אם הפוטנציאל הזה יתממש זה לא יהיה כי אתם נדיבים או עשירים, זה יהיה בגלל הטיימינג והנסיבות של המתנה.
ככה ילדים יכולים להבין את כוחה של ריבית דריבית.

מה שאתם כן יכולים לתת להם זה קרן נאמנות בשווי 3 אלף (כל אחת) כשהם מגיעים לגיל 18 ולהגיד להם שבכל חודש נוסיף להם לחשבון 100 שקלים עד היום שכסף נמשך החוצה מהחשבון. משהו. אם אפילו אגורה נמשכת החוצה – הזרם נפסק.

אם הם יגרמו לכם לשלם 100 שקלים בחודש אפילו עד שאתם תצאו לפנסיה, והם ישאירו את זה שם עד שהם יצאו לפנסיה, אז מיליון בחשבון הזה פתאום לא נראה כמו חלום של עשירים. בפרספקטיבה הזו, מיליון ייחשב לקצת.

איך כ"כ קצת מצטבר לכ"כ הרבה?

התשובה היא – זמן. זמן זה כסף.

זוכרים את הבחירה שהצבתי בפניכם? אלף עכשיו או אלף בעוד שנה?
האלף האלו ב-5% הפכו ל-1050 בעוד שנה. בשנה השניה ה-5% לא יהיה רק על אלף, הוא יהיה על 1050.

ככל שהזמן יעבור, בעזרת הריבית דריבית נגיע לאחר עשור ליותר מ-1600. בלי לעשות כלום.
אם היינו שמים אלפייה באיזשהו מקום שנותן 5% והיינו שוכחים ממנו ל-30 שנים, היינו מגלים שהאלפייה הפכה להיות 4,300.
בלי שעשינו כלום.

אחרי 50 שנים ו-5% ריבית, אלף היה צומח לבערך 11,500. שוב, בלי שעבדנו לרגע. הכסף עבד 50 שנה.

ככל שהתשואה גבוהה יותר, כך התוצאות יהיו מהממות יותר.

אם היינו מדברים על 10% תשואה, שזה בערך התשואה בשוק המניות (במונחים נומינליים) לאורך פרקי זמן ארוכים, אלף ש"ח ב-30 שנים יהפוך ל-17,000.
אחרי 50 שנים אלף שקלים יצטברו לכדי 117,000 ₪.

אז תחשבו על הילדים שלכם – במקום אלף – נפרגן עם 3 אלף, תוסיפו זרם של עוד 100 כל חודש (1,200 לשנה) ועל כל זה את התשואה.
אם הם יסתכלו שם שהם בני 65 וכל שאר התנאים יחזיקו מעמד – יהיה בחשבון הרבה יותר ממיליון.

ככל שפרק הזמן הוא ארוך יותר, כך התוצאות יהיו מהממות יותר.

בנג'מין פרנקלין הבין את זה (כמו עוד מלאאא דברים).
בירושה שלו הוא הוריש 500 דולר לעיריית בוסטון אבל בתנאי שאי אפשר למשוך את הכסף למשך 200 שנים.

הוא רצה את אפקט הצבירה על 2 מאות שלמות.

בסוף העירייה יכלה להיכנס לתוך החשבון הזה והיא גילתה שלא מחכים שם 500 דולר יותר, אלא 6.5 מיליון דולר.

מהסיבה הזו כדאי ללמד את ילדיכם על סבלנות ודחיית סיפוקים (ויפה שעה אחת קודם, כמו שראיתם).

בנג'מין פרנקלין
לא סתם הבחור נמצא על שטר 100 דולר

לפני מס' שנים במכללת סמית' עשו קורסים חינם לסטודנטים שלהם על ספרות פיננסית בסיסית לפני שיצאו לעולם האמיתי.
בני ה-20 ששמעו על החשיבות של לתת זמן לצבירה לעבוד על החסכונות שלהם הם הגיבו במשיכת כתף, אבל לאנשים בני 40 ששמעו על זה זלגה דמעה.
על זה שהם עצמם לא ידעו על כך כשהיו בני 20.

המתנה האמיתית לכבוד סיום הלימודים של ילדיכם אינה כסף.
זו יחידת מדידה אבסטרקטית, זוכרים? טוב, הם בטח יהיו מבסוטים גם על הכסף.

המתנה היא ההבנה בשלב מוקדם של ערך הזמן של הכסף בשילוב ריבית דריבית וכוח הצבירה.
ההזדמנות להבין את פלא הריבית דריבית  ואיך זה תלוי בזמן.
הזדמנות להעביר כמו שצריך למה זמן זה כסף.  זו 
המתנה – לדעת את כל זה בגיל צעיר

ערך עתידי גדל בצורה מעריכית (מילולית). ככל שלצבירה יש יותר זמן לעבוד כך התוצאות יהיו מהממות.

זמן הוא גורם חיוני עבור כלכלנים, עבור עורכי דין לחוזים ועבורכם, בקבלת ההחלטות הרציונלית שלכם.

כשחושבים על החלטות, תמיד תקחו בחשבון את ההשלכות הכלכליות של ה'מתי'.
תדאגו שהילדים/נכדים שלכם חושבים ככה גם.

תוודאו שהם יודעים, מה שאתם יודעים – שהזמן להבטיח פרישה נוחה וכיפית הוא כבר בנעורים ובימי השחרות.

גיל 50 הוא לא באמת הזמן להתחיל לתכנן פרישה, במקרה הטוב זה הזמן למזער נזקים. משום מה רוב האנשים מגלים את זה רק כשהם מגיעים לגיל 50.
אני מקווה שמתנת המיליון לילדינו תבהיר גם להם את העניין הזה.

בואו נהיה BAE
רוצה להיות מנוי? כי ככה נתעדכן על כל העצות והטיפים, הרצאות וובינרים חופשיים - לפני כל השאר!

פליסיטי פורסייט

נסיים עם סיפור כזה סבבה שמכיל חלק מהקונספטים שדיברנו עליהם:

כששנת 2000 החלה להתקרב על פני ציר הזמן, מגזין כלכלי פירסם סיפור פנטזיה. הם דמיינו בחורה צעירה, ילידת 1900 וכינו אותה בשם פליסיטי פורסייט (Felicity Foresight). פליסיטי ניחנה ב-2 תכונות: יש לה 1 דולר שקיבלה כמתנה ליומולדת ויש אינפורמציה מלאה לגבי העתיד.

בסוף כל שנה, היא הייתה מעבירה את כל ההון שצברה לנכסים בהם אפשר לקבל את התשואה הכי טובה בשנה הבאה עליה לטובה. שנה אחת מניות ארה"ב, שנה אחרת אג"ח אירופאיות, שנה אח"כ זהב וכו' וכו'.

נתנו לזה לרוץ במשך מאה שנה. הבחור ההיפותטית פליסיטי גדלה והתבגרה, ונתנו להון שלה להצטבר עד שהגיעה לגיל 100.

ואז בשחר המילניום החדש חישבו שה-1$ מתנת יומולדת שלה גדל להיות יותר מ- 9,600KKKKK (כל K כזה מציין עוד 3 אפסים, ויש שם חמישה Kים)
9.6 קווינטיליון דולר. 9.6 אלף מיליון מיליון דולר.  התשואה שלה הצטברה לכדי 55%.

מניח שהרבה מהסכום הזה ילך לעורכי דין, כל החישובים שעשו שם הם בלי המיסים, (ולא שילמו דמי ניהול).

גם עם אלו, הביצועים מטורפים.

אפשר להשתמש בסיפור של פליסיטי כדי לנסות את אוצר המילים הכלכלי שלנו.

אם שמים את הביצועים של פליסיטי על המאזניים, מהו הערך העכשווי של 9.6 קווינטיליון דולר בעוד 100 שנים?

אם נשתמש בריבית של 55%: 1$.
מהו הערך העתידי של 1$ היום אם נוכל להשקיע אותו בתשואה של 55% לשנה למשך מאה שנים? 9.6 קווינטיליון דולר.

זה משאיר אותנו עם 2 שאלות בהולות:

הראשונה היא אם למאדאם קאלמיי היה בגיל מאה מה שיש לפליסיטי, האם היא הייתה יכולה לבזבז הכל ב-22 השנים שנשארו לה לחיות?
התשובה היא בשום פנים ואופן לא. על סכום כזה, הריבית תניב טריליונים ליום.

השניה וקצת יותר 'בין השורות' היא מה שכלכלנים אומרים כששומעים את הסיפור הזה – אנחנו מדברים פה על כסף נומינלי או כסף ריאלי?

תכלס, 9.6 קווינטיליון כבר לא קונה מה שפעם קנה.

זמן זה כסף
זמן זה כסף?

מה לקחנו מכאן?

ראשית כל, תמיד צריך להבחין בין מונחים נומינליים לבין מונחים ריאליים במדידת העלויות וההטבות של המעשים שלנו.

זה אף פעם לא עניין של רק כמה כסף מעורב בסיפור אלא גם כוח הקנייה שלו.
כשהמחירים משתנים לאורך זמן, צריך לקחת את זה בחשבון, או לפחות להיות מודעים לזה.

איך אפשר למדוד את זה? ע"י הסתכלות על מדדי מחירים לסוגיהם, כמו מדד המחירים לצרכן במקרה הזה שמודד את השינויים בכוח הקנייה של הכסף שנה אחרי שנה.
איך אפשר לחזות אינפלציה עתידית (וכתוצאה מכך ירידה בכוח הקנייה בעתיד)? הערכה טובה היא דרך המרווח הזה שבין אג"ח ממשלתי רגיל לבין אג"ח ממשלתי צמוד מדד.

שנית – צריך תמיד להכיר בכך שלהזיז אירוע מסוים רחוק יותר בעתיד מוריד את שווה הערך העכשווי שלו.
ככל שאחוז הריבית גדל ההפרש בין הערך העכשווי לבין הערך העתידי גדל.
ה'מתי' משנה. זמן זה כסף. 

בואו לגלות איך רותמים את הזמן לטובתנו! הפְּרֶמְיָה

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

איי סקווארד
בית הספר לקפיטליסטים צעירים
055-950-2883

BAE – לפני כל השאר!

להיות הבֵּיי שלי (Before Anyone Else) ולהתעדכן בכל העצות והטיפים, הרצאות וובינרים חינמיים – לפני כל השאר!

התכנים באתר מהווים מידע כללי בלבד למטרות אינפורמטיביות בלבד וללא אחריות מכל סוג שהוא. המידע באתר עלול להיות חסר, שגוי, בלתי עדכני או בלתי מותאם לצרכים האישיים של כל אדם. אינני בעל רישיון לעסוק בייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ משפטי או ייעוץ מס כפי שמוגדרים בחוק. אין לראות בתוכן האתר כל סוג של  ייעוץ מקצועי, שידול, שיווק או המלצה לפעילות השקעה, מסחר, מכל סוג ולא מתיימרים להוות תחליף לייעוץ מקצועי שמתחשב ומותאם לצרכיו המיוחדים של אדם מסוים. חובה להיוועץ באיש מקצוע בטרם יעשה כל שימוש במידע מאתר זה. בעלי האתר לא ישאו באחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה ישירה או עקיפה מהשימוש בתכנים. 
איש לא משלם לי עמלות ו/או דמי הפניה.

מוסתר כרגע:

גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.

מסדיניו הפרטיות ומדיניות העוגיות של האתר זמינות בקישורים להלן: